המרחב החברתי אף פעם איננו פשוט. במיוחד בכל גיל, אך במיוחד בגילאי העשרה, ישנה חשיבות מהותית לאופן שבו האדם משתלב במרחב החברתי.
האופן שבו האחר תופס את האדם הוא לעיתים מכריע, והוא מקבל מובנים שונים בסיטואציות שונות: בין חברים, בכיתה, במקום העבודה, ועוד.
בגילאים צעירים יותר, כאשר האחר ודעתו על האדם מקבלים משמעות כבדה יותר, עולים חששות חדשים אשר יכולים להיות כבדים ומעיקים מאוד: איך אני נראה, כיצד לעמוד על שלי, וכיצד לוותר.
כעת גם מתחילים להופיע הניצנים של האהבה הראשונה, החשיבות באינדיבידואליות ובהבניית עצמי נפרד העומד בזכות עצמו – בתהליך זה ישנם מקורות רבים לחרדה וחששות.
ההבדל בין חרדה חברתית לפוביה ממצבים חברתיים
התקף חרדה בהקשר של מצבים חברתיים אינו זהה לפוביה המתייחסת למרחב הציבורי. פוביה מסוג זה, או פחד כזה, נקרא אגרופוביה והוא לרוב מתייחס למרחבים פתוחים, אך גם למקומות הומי אדם. במצבים של פוביה, הפחד כה עוצמתי ומזעזע עד כי האדם נמנע ממקומות המתקשרים עם הפחדים הללו, ואף עלול להיכנס למצבים נפשיים קשים רק בשל החשיבה על האפשרות להיות בסיטואציה דומה.
במצב של חרדה חברתית, אומנם ישנו החשש אך לא תמיד ישנו אפקט הפחד. במילים אחרות, אומנם האדם יכול לחשוש ולהרגיש מועקה או התרגשות עצומה בגופו, אך אין זה אומר כי אין הוא רוצה להגיע למפגש החברתי או מודע לאפשרות כי יתקיים התקף חרדה.
למעשה, התקף החרדה מתייחס לסיטואציה המתרחשת בהווה – כאן ועכשיו. ואין הוא מלווה בהכרח במחשבות מקדימות, הבנה או קריאה של המצב וגורמי הסטרס, או העובר על האדם מבחינה נפשית. כך יכול כל אדם לחוות התקף חרדה בהקשר חברתי, גם אם מדובר באדם מאוד סוציאלי וחברותי, אשר נוהג להסתובב עם חברים, לצאת למקומות הומי אדם, ואף להופיע ולדבר מול קהל.
חרדה חברתית היא תוצר של הצטברות חששות וסטרס
כך, למשל, יכולה סיטואציה חברתית כגון אירוע סוף שנה בבית ספר, או פגישה רבת משתתפים בעבודה, ובעיקר סיטואציות בהן האדם המדובר צריך להפגין נוכחות משמעותית. הצטברות לחצים לקראת המאורע יכולה להעיק ביותר, ולהוביל לתצורות חרדה שונות – חוסר והפרעות שינה, בעיות ריכוז, כאבי ראש ומיגרנות, דופק מואץ, לחץ דם גבוה, קשיי נשימה, ועוד.
חרדה, בניגוד לפוביה, יכולה להתרחש בכל אדם ומבנה נפשי. למעשה, אפשר לומר כי האדם החרד אינו תמיד מודע לאפשרות של התקף החרדה. הוא יכול להתכונן למאורע ימים ולילות, וכאשר מגיע רגע האמת – התקף החרדה מופיע במלוא הדרו.
ייתכן ואותו אדם השתתף באירועים דומים, ואולי אפילו בתפקידים חברתיים דומיננטיים יותר – למשל להופיע על הבמה מול אותם האנשים. עם כן, התקף החרדה קשור בסיטואציה חברתית מסוימת ובהקשר הספציפי שלה עם סטרס הנבנה באותו אדם.
מבחינה זו, חרדה חברתית הינה מאורע מאוד סובייקטיבי. הוא נתפס כמקושר עם סטרס מסיבות אשר אינן בהכרח רציונליות, וגם החרדה עצמה יכולה להיות לא בגין האירוע הנוכחי אלא בהקשר עם אירוע טראומטי מהעבר.
תסמונת דחק פוסט טראומטית (PTSD) וחרדה חברתית
טראומה בגרמנית משמעה "פצע", וכך כאשר אדם עובר חוויה טראומטית, משהו במבנה הנפש נפצע, כמו נפער פצע מדמם בתוך נפשו.
הפצע נותר דומם ופעור, אך לא תמיד מתקשר או ברור כיצד הוא מתקשר לחוויות שונות לאחר אותו מקרה. זאת עד אשר נתקל האדם אשר חווה את הטראומה באירועים אשר מזכירים לו – לעיתים בריח, מראה, תחושה, באופנים לא-מודעים – את הטראומה. אז הוא כמו חווה אותה מחדש, משחזר את הטראומה, ולעיתים בתצורת התקף חרדה.
מצבים חברתיים קשים יכולים להחוות כטראומטיים, במיוחד במקרים אשר פוגעים בדיוק בנקודות החולשה של הנפגע. טראומה כזו יכולה להיווצר כתוצאה מהשפלה פומבית חריפה על ידי בני הכיתה, התעללות בדרכים שונות, אלימות גופנית או מינית, ועוד. לעיתים מתקשרות חוויות טראומטיות אלו עם סיטואציות חברתיות מסוימות, בין אם התרחשו בפומבי או לא, וכך יכולה להיווצר חרדה חברתית.
ההתמודדות עם מצבים של חרדה חברתית, בין אם היא נובעת מ-PTSD או לא, אינה יכולה להיעשות בוואקום. היא גם לא תעלם כלא הייתה עם היעלמותו של התקף החרדה. למעשה, מאחר ומדובר בגורמי סטרס אשר פועלים ומפעילים את נפש האדם באופן מתמשך, הסיכוי להתקף חרדה נוסף קיים.
כדי לטפל במצב, יש להתייעץ עם מומחה ברפואת הנפש – כגון פסיכולוג או פסיכואנליטיקאי, אשר יוכל לעזור לכם להבין את המרכיבים הנפשיים הקשורים בחרדה, וכיצד למצוא את הדרך הסובייקטיבית לכם בכדי להתמודד עם הקושי במרחבים האישי והחברתי.